סבתא דבורה גדלה בעיר, כעירונית לכל דבר.
החיים בכפר לא הסבו לה אושר, אך למרות זאת ,מעולם לא קיטרה בפני סבא , ולא ציינה בפניו את העדפתה לגור בעיר. מאותו רגע שבו בחרה לעבור לגור בארץ ישראל עם סבא , היא שמה את עברה מאחוריה , וחיה את ההווה. סבתא מאוד אהבה את סבא ועד יומו האחרון כיבדה אותו. היא ויתרה על המון דברים, רצונות וחלומות למענו.
ויתור מתוך השלמה מלאה. יחד עם סבא עבדה קשה , כדי לשפר את מצבם הכללי שהיה רע מאוד.
למרות הקושי הכלכלי, היא תמיד דאגה להלביש את הילדים בבגדים יפים ונקיים (כמו שסבתא רבא גידלה אותה) היא דאגה שלא יחסר להם מזון.
היא הקפידה לשמור על אחדות ושלווה במשפחה. אם היה איזשהו ריב או ויכוח היא מיד הרגיעה וכיוונה לשלום בית . בשבתות יזמה טיולים משפחתיים
היא הקריבה המון מעצמה למען המשפחה.
כל שבת אנחנו נוהגים לנסוע לסבתא, ולאכול ארוחת צהריים טעימה.
בסוף הארוחה היא מחלקת לנו ממתקים: בחורף שוקולדים וקרמבו. בקיץ ארטיקים וגלידות.
היא דואגת שכל הנכדים ישחקו יפה , ולא יריבו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה